מה אתם הכי רוצים ללמוד?
לחצו על התחום שמדבר אליכם
במאמר זה נתייחס לאבני דרך מרכזיות בהתפתחות הפנימיה בישראל החל מתחילת המאה הקודמת ועד ימינו. זאת תוך התייחסות לרקע האישי והחברתי – כלכלי של התלמידים שהגיעו למוסדות הפנימייתיים, האידיאולוגיה והערכים החברתיים לפיהם חונכו התלמידים וההבדלים והייחוד של המוסדות לעומת בתי הספר הרגילים.
טרום הקמת המדינה, לקראת סוף שנות ה-20 של המאה הקודמת, ניתן היה להבחין בהיבדלות מכוונת של הפנימיה מהמוסדות החינוכיים הסטנדרטיים. דבר שהוביל להידוק הקשר החברתי בין תלמידי הפנימייה.
הגישה החינוכית התבססה על תפיסת החלוץ הציוני שרצה להקים יהודי חדש, חסון, עז נפש העובד את האדמה ומסוגל להגן על עצמו. תפיסה זו התנערה מהיהודי הגלותי החלש והנרפה ושאפה להקים חברה חדשה בעלת תרבות ושפה עברית.
אם כן, בשלב זה התפיסה הייתה שהפנימיה הנה בית הגידול הטבעי של היהודי החדש ונתפסה למוסד שיביא להתפתחות של אליטה חברתית חדשה שתיישם את התפיסה החברתית הנ"ל.
בתחילת שנות ה-40 ובהתאם לערכים החברתיים-תרבותיים שבלטו בתקופה זו, הפנימיה נחשבה למעוז ברוח הסוציאליזם. בראש סולם החשיבות עמדה הדמוקרטיה – מעל לערכי המנהיגות וההישגיות. ובמילים אחרות הדגש היה על הכלל ולא על הפרט.
הפנימיות היוו הן מקום חינוכי אידיאליסטי ומגבש עבור ילידי הארץ והן עבור עולים ופליטי שואה. סף תנאי הקבלה לפנימיה היה נמוך עד לא קיים וכל נער או נערה שחפצו בכך התקבלו ללא סינון.
החינוך הפנימייתי התגבש ל-4 זרמים עיקריים שבהמשך התפתחו והפכו למסגרות קונבנציונאליות בעלות אופי ממסדי ובעלות ערכים, חינוך ומטרות מגובשות ומותאמות לציבורים ספציפיים.
הארבעה הם: בתיה"ס החקלאיים שכללו גם את חברות הנוער שהיו בקיבוצים, הישיבות התיכוניות של הציבור הדתי לאומי, כפרי הנוער שיועדו לעולים חדשים ופנימיות עם מגמות מקצועיות, צבאיות וימיות.
ההתמקדות של הפנימייה הייתה בשלב זה פחות בחלוציות ויותר בקליטה ושילוב העולים החדשים בחברה. הן למעשה היוו מעין ממשק ביניים בין הגולה לישראל.
בשנים אלו פקדו את הפנימיות תלמידים עם רקע מגוון שכלל תלמידים ממשפחות נחשלות לצד מבוססות וכן עולים חדשים. היה מטבע הדברים שוני מבחינת היכולות וההישגים של התלמידים השונים ולפיכך השאיפה החינוכית דגלה באינטגרציה.
בנוסף הוקמו פנימיות עבור ילדים מחוננים שאפשרו לילדים בעלי יכולות גבוהות שהגיעו מרקע סוציו-אקונומי קשה להתקדם ולממש את יכולותיהם. מאחר וחלה ירידה במספר העולים בשנים אלה, כך גם פחתה קליטתם בפנימיות לעומת עלייה בקליטת תלמידים שהגיעו מרקע קשה.
בשנים אלה הופיעו תנאי הסף לקבלה לפנימייה. לא כולם התקבלו ולא לכל הפנימיות. בנוסף היה שוני בין פנימיות שקיבלו נוער טעון טיפוח לאחרות. במחקרים שבוצעו התגלה שתלמידים שלמדו במוסדות פנימייתיים בשנות ה-60 עד שנות ה-80 עמדו בהצלחה רבה יותר מאשר תלמידים שלמדו בבתי הספר הרגילים בבחינות הבגרות, השירות הצבאי ולימודים להשכלה גבוהה.
כיום פועלות בישראל פנימיות המיועדות לאוכלוסיות שונות ומרקע מגוון. פנימיות דתיות, כפרי נוער המיועדים בעיקר לאוכלוסיות עם קשיים, פנימיות חקלאיות וצבאיות, פנימיות לבני נוער מחוננים, ישיבות תיכוניות ואולפנות. אל 2 האחרונים מגיעים חניכים וחניכות ממשפחות מבוססות ומדובר על מסלול מקובל מאוד במגזר הדתי לאומי.
במאמר זה נתייחס לאבני דרך מרכזיות בהתפתחות הפנימיה בישראל החל מתחילת המאה הקודמת ועד ימינו. זאת תוך התייחסות לרקע האישי והחברתי – כלכלי של התלמידים שהגיעו למוסדות הפנימייתיים, האידיאולוגיה והערכים החברתיים לפיהם חונכו התלמידים וההבדלים והייחוד של המוסדות לעומת בתי הספר הרגילים.
טרום הקמת המדינה, לקראת סוף שנות ה-20 של המאה הקודמת, ניתן היה להבחין בהיבדלות מכוונת של הפנימיה מהמוסדות החינוכיים הסטנדרטיים. דבר שהוביל להידוק הקשר החברתי בין תלמידי הפנימייה.
הגישה החינוכית התבססה על תפיסת החלוץ הציוני שרצה להקים יהודי חדש, חסון, עז נפש העובד את האדמה ומסוגל להגן על עצמו. תפיסה זו התנערה מהיהודי הגלותי החלש והנרפה ושאפה להקים חברה חדשה בעלת תרבות ושפה עברית.
אם כן, בשלב זה התפיסה הייתה שהפנימיה הנה בית הגידול הטבעי של היהודי החדש ונתפסה למוסד שיביא להתפתחות של אליטה חברתית חדשה שתיישם את התפיסה החברתית הנ"ל.
בתחילת שנות ה-40 ובהתאם לערכים החברתיים-תרבותיים שבלטו בתקופה זו, הפנימיה נחשבה למעוז ברוח הסוציאליזם. בראש סולם החשיבות עמדה הדמוקרטיה – מעל לערכי המנהיגות וההישגיות. ובמילים אחרות הדגש היה על הכלל ולא על הפרט.
הפנימיות היוו הן מקום חינוכי אידיאליסטי ומגבש עבור ילידי הארץ והן עבור עולים ופליטי שואה. סף תנאי הקבלה לפנימיה היה נמוך עד לא קיים וכל נער או נערה שחפצו בכך התקבלו ללא סינון.
החינוך הפנימייתי התגבש ל-4 זרמים עיקריים שבהמשך התפתחו והפכו למסגרות קונבנציונאליות בעלות אופי ממסדי ובעלות ערכים, חינוך ומטרות מגובשות ומותאמות לציבורים ספציפיים.
הארבעה הם: בתיה"ס החקלאיים שכללו גם את חברות הנוער שהיו בקיבוצים, הישיבות התיכוניות של הציבור הדתי לאומי, כפרי הנוער שיועדו לעולים חדשים ופנימיות עם מגמות מקצועיות, צבאיות וימיות.
ההתמקדות של הפנימייה הייתה בשלב זה פחות בחלוציות ויותר בקליטה ושילוב העולים החדשים בחברה. הן למעשה היוו מעין ממשק ביניים בין הגולה לישראל.
בשנים אלו פקדו את הפנימיות תלמידים עם רקע מגוון שכלל תלמידים ממשפחות נחשלות לצד מבוססות וכן עולים חדשים. היה מטבע הדברים שוני מבחינת היכולות וההישגים של התלמידים השונים ולפיכך השאיפה החינוכית דגלה באינטגרציה.
בנוסף הוקמו פנימיות עבור ילדים מחוננים שאפשרו לילדים בעלי יכולות גבוהות שהגיעו מרקע סוציו-אקונומי קשה להתקדם ולממש את יכולותיהם. מאחר וחלה ירידה במספר העולים בשנים אלה, כך גם פחתה קליטתם בפנימיות לעומת עלייה בקליטת תלמידים שהגיעו מרקע קשה.
בשנים אלה הופיעו תנאי הסף לקבלה לפנימייה. לא כולם התקבלו ולא לכל הפנימיות. בנוסף היה שוני בין פנימיות שקיבלו נוער טעון טיפוח לאחרות. במחקרים שבוצעו התגלה שתלמידים שלמדו במוסדות פנימייתיים בשנות ה-60 עד שנות ה-80 עמדו בהצלחה רבה יותר מאשר תלמידים שלמדו בבתי הספר הרגילים בבחינות הבגרות, השירות הצבאי ולימודים להשכלה גבוהה.
כיום פועלות בישראל פנימיות המיועדות לאוכלוסיות שונות ומרקע מגוון. פנימיות דתיות, כפרי נוער המיועדים בעיקר לאוכלוסיות עם קשיים, פנימיות חקלאיות וצבאיות, פנימיות לבני נוער מחוננים, ישיבות תיכוניות ואולפנות. אל 2 האחרונים מגיעים חניכים וחניכות ממשפחות מבוססות ומדובר על מסלול מקובל מאוד במגזר הדתי לאומי.