אבחון דידקטי

רבות נאמר ונכתב על נושא האבחונים הדידקטיים. אנו, כאן במסגרות, ננסה לתת לכם את עיקרי הדברים שהם יותר פרקטיים ופחות תאורטיים.

מה זה אבחון דידקטי ?

זהו אבחון שמטרתו לאתר לקויות למידה וזאת בדרך כלל לאחר שצוות בית הספר או ההורים הבחינו שיש פער בין היכולות השכליות של הילד ובין ההישגים הלימודיים שלו.

איתור לקויות למידה

האבחון הדידקטי מאתר לקויות למידה שונות ובמידה והפער הלימודי הוא של יותר משנתיים בין התלמיד לרמת הכיתה, התלמיד נחשב כלקוי למידה. אבחון הלקות מאפשרת לבית הספר לתת התאמות שונות לתלמידים. מערכת החינוך יכולה לתת התאמות במסגרת החינוך הרגיל, וכן לתת שילוב שזו עזרה פרטנית יותר לבעלי לקויות יותר מורכבות במסגרת החינוך הרגיל.

איבחון מורכב יותר

אבחון יותר מורכב שכולל גם וועדות והצלבת מידע נוסף יכול להצביע על כך שהתלמיד זקוק למסגרת חינוך מיוחד מכיוון שלקות הלמידה היא רק חלק ממכלול של בעיות רגשיות, קוגניטיביות וכו'.

מהן הלקויות הנפוצות ?

דיסלקציה - לקות קריאה, דיסגרפיה - לקות כתיבה ודיסקלקולציה - לקות במיומנויות החשבון. לקויות אלו מאותרות באבחון דידקטי.

הפרעות קשב וריכוז - אלו הן גם לקויות למידה אשר אינן נקבעות באבחון דידקטי אלא על ידי נוירולוג או פסיכולוג חינוכי מומחה.

מתי נעשה האבחון הדידקטי לכמה זמן הוא תקף ?

ניתן לעשות אבחון דידקטי רק לקראת סוף כיתה ב'. זאת מכיוון שלפני כן לילד אין עדיין יכולות קוגניטיביות לעשות את האבחון, כלומר הוא לא יודע מספיק טוב לקרוא, לכתוב ואין לו מספיק ידע בחשבון. האבחון תקף ל-5 שנים. לכן טבעי שהאבחון הדידקטי הראשון יעשה בסוף כיתה ב' ולאחר מכן במהלך כיתה ז' כדי שהאבחון הדידקטי השני יהיה בתוקף לתקופת הבגרויות.

אל תדחו

לא רצוי לדחות את האבחון מכיוון שאם יש בעיה, כדאי לדעת מהי ולנסות לטפל בה. האבחון בבית הספר היסודי חשוב מכיוון שהוא גם מקל על ההתמודדות של התלמיד עם הלימודים וגם יהווה בעתיד איזו שהוא נקודת מוצא שעליה יתבססו בחטיבת הביניים.

הגישה של משרד החינוך

במילים אחרות תלמיד שמגיע לכיתה ח' או ט' ללא אבחון יתקשה לשכנע את משרד החינוך שהוא לקויי למידה אחרי שצלח את כל היסודי ואף את כיתה ז' ו-ח'. ההיגיון שעומד מאחורי זה הוא שכנראה הפערים לא כל כך גדולים ולכן אותו תמיד לא צריך לקבל התאמות. לכן: חשוב לגשת לעניין כמה שיותר מוקדם!

תלמיד מוגדר כלקוי למידה אם יש פער של שנתיים לפחות בינו לבין שאר התלמידים.

בין אבחון דידקטי לאבחון פסיכודידקטי

אבחון דידקטי

אבחון דידקטי נועד לאתר את לקויות הלמידה שהזכרנו – דיסלקציה, דיסגרפיה ודיסקלקולציה. האבחון הדידקטי נעשה על ידי מאבחן שהוסמך על ידי משרד החינוך, בדרך כלל בעל תואר שני בתחום והוא זול יחסית.

אבחון פסיכודידקטי

אבחון פסיכודידקטי הנו אבחון שבודק דברים נוספים מעבר ללקויות. הוא בודק את הנושא הרגשי וכן את רמת ה IQ של הילד. האבחון נעשה על ידי פסיכולוג ילדים מומחה והנו יקר יותר מאבחון דידקטי. אבחון פסיכודידקטי גם יכול להצביע על הפרעת קשב וריכוז בניגוד לאבחון דידקטי. ההתאמות בדרגה הגבוהה יותר הכוללות מבחן מותאם, ובחינות בעל פה יינתנו רק לאחר אבחון פסיכודידקטי במידה שהמאבחן ימליץ על כך וכן בית הספר.

מה חשוב מאוד לדעת ?

ברמת העיקרון, כולם רוצים לעזור, באמת... אבל יש בעיה אמיתית שנובעת מהגבלת התקציב שמגיעה לרשויות ממשרד החינוך. במילים אחרות יש הקצאות. זה עצוב אבל זה המצב. כלומר יכול להיות מצב נתון שיש 110 תלמידים ותלמידות בעיר מסוימת שיכולים להיות מוגדרים כלקויי למידה וההקצאה היא רק ל-100 תלמידים. בסופו של דבר, רק 100 יקבלו את ההתאמות או ההשמה הנדרשת. כעקרון ההקצאות פועלות ברמה שכבתית בכל בית ספר.

יד על הדופק

צריך להיות עם יד על הדופק ולא להזניח או להתעלם מהעניין ולצפות שהבעיה תסתדר מעצמה. הורים רבים מגלים מאוחר מידי שאין מנוס וצריך לאבחן או לבדוק ואז אין תקנים ואין פתרונות. תלמיד שלא הוגדר כתלמיד שילוב ביסודי למשל, לא יוכל לקבל וועדת שילוב בחטיבה או בתיכון. הטיעון הוא: אם הוא הסתדר כל היסודי אז כנראה שאין פערים כל כך גדולים.

ומה בבית ?

החסם המרכזי של האבחון והטיפול בהרבה מהמקרים הוא ההורים. קשה מאוד להודות ולהפנים שהבן או הבת הם בעלי לקות שתשפיע על כל מהלך חייהם. זו לא עצלנות זמנית או סביבה בעייתית, זו לקות וחשוב לעשות הרבה מעבר לטיפול הספציפי בבית הספר.

ראשית כל, בתחום הרגשי לטפל וגם לשחרר. הרבה לחץ מצטבר סביב ילדים עם לקויות למידה. ההשכמות בבוקר, ההתמכרות למסכים, העייפות הכרונית ובאופן כללי התסכול מהכישלון בתחום הלימודי בבית הספר נותנים את עתותיהם בבית. זה יכול להוביל למתחים ולכן חשוב לתת טיפול ממוקד לבעיה, כמו מורה פרטית להוראה מתקנת, לצד טיפול הורי, למשל, בקבוצות הורים במכון אדלר וכו'.

אנחנו מול המערכת

היכולת של המערכת לטפל בבעיה תלויה לא רק במאפיינים ברורים ואמפיריים אלא גם במזל ובמידת הפעלת הלחץ של ההורים. זה קצת עצוב אבל זה ככה. לדוגמא: אם בשכבה יש 10% הקצאות להתאמות אז קודם כל התלמיד עם הקושי הכי מורכב יקבל את ההתאמות ולאחר מכן זה שפחות ממנו וכן הלאה.

לכן יש כאן אלמנט של מזל, שקשור להיכן שהילד או הילדה שלכם נמצא/ת ביחס לתלמידים אחרים באותה שכבה. מיותר לציין שהגורם הנוסף הוא ההורים. הורים שיותר מודעים ויותר מפעילים לחץ, לעיתים יקבלו הקצאה שהייה מגיעה לתלמיד עם הורה פסיבי.

כך זה בכל דבר בחיים וכך גם כאן.