כפרי נוער בישראל

מתוך עיתון דבר, שנת 1933: "אם תבוא באחד הימים לזיכרון יעקב אם המושבות בשומרון, אין עליך אלא לחפש ולמצוא את חנות המכולת המפורסמת אשר בקצה, כאשר עשיתי אני. זה הכל. מעתה ענייניך מסודרים: נער טרוד יושיט ידו באדיבות למזוודה או לתרמיל שלך, בזריזות יעמיס את חפציך על החמור הקטן – ודי. נגמר. אל דאגה עוד, עתה מובטח לך כי תגיע בשלום למחוז חפצך, לכפר הנוער, מאיר שפיה."

"אך...סבלנות, עליך לחכות עוד מעט. עוד רבים מה רבים העניינים אשר על נער בן שפיה לסדר בשביל אזרחי כפרו: למי זוג נעליים ולמי מכנסים. המטבח, המחסן, המשרד, החצרן – כולם, כולם הטילו עליו את ענייניהם. לא לשכוח, רק לא לשכוח דבר. עתה מונה הוא את חבילותיו, מעיין ברשימותיו, בודק ומבקר. כן, הכל בסדר! היכונו, היכונו לדרך, לכפר הנוער."

כפר נוער עפ"י ביאליק

ומה יפה היא הדרך, מה יפה הסביבה. שלוחות הכרמל באופק, המוחרקה, החטם, הר האטרים, עמק רחב משתרע לפניך, מתפתלת לה דרך בהרים עד למרחוק, שדרות השיטה העבותות מריקות – מה יפה, מה יפה... והנה גם כפר הנוער שפיה. מרחוק מלבינים בניניה ממרומי ההר, בטירה נידחת ומקסימה המשקיפה על פני הסביבה. הן עליה שר ביאליק:

"אם אין ליבותיכם ערלים

ויש בקדקודכם מעט דעה

השבעתיכם, חלוצים עצלים,

הפשילו על שכם הכלים

וקמתם ועליתם לשפיה".

מעינה של שפיה וחורשת האורן ! היו ימים ולא עבר טיל בארץ מבלי לנטות הנה ולו לשעה קלה, לרחוץ במים הצוננים, להשתרע במל העצים, לנוח בפינת חמד זו. ביחידות, בקבוצות-קבוצות היו באים הנה טיילים עם מדריכיהם ותלמידים עם מוריהם. מושבה קטנטונת, רק סמטה אחת, רק מספר בתים – ואליה יבואו כולם. בלילות הקיץ הנושא שירת טיילים עליזה מעל ערימות הגורן ואורחים ישוטטו בכרמים, יגחנו אל הגפנים העמוסות אשכולות ויטעמו מן הענבים העסיסיות.

המעבר לכפר נוער

היו ימים, בשנות המלחמה העולמית היה הדבר כאשר הוכרחו כל תושבי תל אביב ויפו לעזוב את בתיהם ולנדוד ממקומם, אז המתה וסאנה חורשת החמודה: אוהלים וסוכות, נערים ונערות, מורים ומורות – הגימנסיה "הרצליה" מתל אביב על כל תלמידיה ומוריה עברה לגור הנה.

חניכי כפר הנוער אז והיום

כאן חיו, כאן למדו , כאן חיכו ליום בו יוכלו לשוב למקום מגורם. כפר הנוער, טרם היה אז, הוא נוסד רק אחרי זה, לפני עשר שנים. מאז עברו חניכים רבים בכפר הנוער, ילדים וילדות, נערים ונערות, מכל פינות הארץ, מכל תפוצות הגולה: מפולין ומליטא, מתימן וממרוקו, מפרס, ממנג'וריה ומאפריקה, בני תשע עשרה ארצות הם חניכי כפר הנוער שפיה היום, ומכל עדות ישראל. יתומים למחצה, יתומים לחלוטין, יתומי פרעות, ילדים עזובים, ללא אפשרות בידי הקרובים לכלכלם ולחנכם.

בוגרי הכפר

הנה מובאים הם, כאן ילמדו, יעבדו, יהיו. מחזורים-מחזורים של בוגרים מוציא כפר נוער זה מדי שנה בשנה וכי ידע הבוגר, אם ימי חופש יהיו לו, או געגועים יתקפוהו – ונשא רגליו ויבוא לכפר הנוער כאל ביתו ובוא למשפחתו. ארחה אתנו לדרך אחת מהבוגרות. ימים לא רבים הייתה מרוחקת מכפר הנוער אצל קרוביה בירושלים היתה. עתה חזרה.

ומה מרובות השאלות אשר בפיה. מה שלומו של פלוני ? ומה מעשיה של פלונית ? מה נשמע ברפת ? ובשדה ? ובגן ? ובמכבסה ? ומה באגודה המוסיקלית ? ובמועדון של הבוגרים ? ובחדר הצופים ? אם באו מורים חדשים, ואם רבו האורחים, ומה מסופר בעיתון כפר הנוער ומה שלומו של הקוף בפינת החי ו... מרובות, מרובות השאלות, מרובים העניינים וקשורה, מאוד קשורה, הנפש אל כפר נוער ואל כל אשר בו.

החיים בכפר נוער

אך... הנה הגענו "ברוכים הבאים!" בפנים מסבירות מקבלים כל אורח בכפר הנוער מאיר שפיה: "אולי לאכול? אולי לשתות? אולי לנוח?" מכניסי אורחים הם.

כפר נוער עסוק

הס. שקט עכשיו בכפר הנוער. רק געית פרה ברפת, שכשוך המים בתעלת ההשקיה, קול פטיש מאחת הפינות, צפצוף ציפורים מבין העצים. זה הכל. כפר הנוער "עסוק". כפר הנוער "עובד". איש איש על משמרתו, קטן וגדול. בשדה, בגן, ברפת, במטבח, במכבסה, במתפרה, בבית הספר, בבית המרקחת.

רבה העבודה. משק גדול לו לכפר הנוער: 450 דונמים אדמת פלחה, 50 דונמים פרדס, גם כרם יש ו-14 פרות ברפת ולול וגינת ירק ופרחים. בכל אלה יעבדו ויטפלו חניכי כפר הנוער ומדריכיהם. למעלה מ-100 במספר החניכים. כן, כן. גדולה המשפחה, ורבה העבודה.

מרובים העניינים

לבשל ולכבס, לשפשף הרצפות, לתקן הבגדים, לסדר החדרים – בכל, בכל יעבדו הילדים. המדריכים המבוגרים רק יעזרו להם, ילמדו אותם. למן הבוקר ועד הערב עסוקים החניכים. הן גם ללמוד צריך. ארבע שעות ליום נועדו ללימודים. פלוגה אחת לומדת לפני הצהרים ופלוגה שנייה – אחרי הצהרים. עבודה ותורה – למן הבוקר עד הערב. ובערב ? אל דאגה! לא תשתעמם כאן. מרובים-מרובים העניינים.

שרים ומנגנים

הנה קונצרט. שרים ומגנים לרוב הילדים בכפר הנוער, עש אשר בבוקר מוקדם, בעודך אחוז שינה, כבר יגיע לאוזניך קול כלי נגינה -–תלמיד הוא המכין את שיעורו. גם פינה מיוחדת ישנה לכך – חדר המוזיקה. כאן ינגנו ביום ובערב ובכל שעת פנאי.

אוהבי מוסיקה הם חניכי כפר הנוער והקונצרטים אינם נדירים כלל. הנה גם חגיגת פרידה לחבר בוגר, "היוצא לחיים". ברוב טקס יוחג המאורע: ינאמו, ידקלמו, יברכו את ההולך ויעניקו לו מתנות ומזכרות. רבים, עוד רבים, העניינים. והערבים אינם מספיקים. קראו נא את אשר כתוב במודעה:

סדר ערבי השבוע:

ראשון בערב – אסיפת כיתות

שני בערב – אסיפת כיתות

שלישי בערב – תזמורת

רביעי בערב - מוקדש לקריאת ספרים, לכתיבת מכתבים ולכתיבה בשביל עיתון כפר הנוער ואסור לסדר בו פעולות משותפות

חמישי בערב – חוגי צופי הטבע והחלוץ

שישי בערב – ריקודים

מוצ"ש – הצגת ראינוע ופנס הקסם.

ואף סדר השבת מפורט ומוסבר. כל שעה מחושבת. יפה מאוד מוחג כאן השבת: קוראים את עיתון כפר הנוער, משחקים, שרים ומבלים בנעימים.

שיחות משותפות

כן. גם לשיחות דרוש זמן! צורך בשיחות משותפות יש כאן לעתים קרובות מאוד. משפחה כה ענפה, חברה כה גדולה החיה חיים משותפים, עבודה משותפת, חדרי אוכל משותפים, חדרי שינה משותפים, הווי, כאן יש ויש על מה לשוחח. יש לחלק את התפקידים בעבודה – מי ילך לגן ומי לרפת, מי למטבח ומי למכבסה. יש לסדר את החוגים – חוג לטבע, חוג דרמטי, חוג צופי ועוד ועוד.

קואופרטיבים

והקואופרטיבים ? גם הם דורשים טיפול רב. מספר הקואופרטיבים כמספר הכיתות. קואופרטיבים להלבשה הם ולאספקת כל הצרכים מלבד האוכל. היו ימים וכל חניך קיבל את הדרוש לו ממסן המוסד. בגד כי יידרש, נעלים, כובע – ופנה הילד למשרד ויינתן לו כל צרכיו. אבל הדבר הזה לא היה טוב כי לא ידעו הילדים לשמור על חפציהם. יותר מידי בנקל השאירו אותם ולא ידעו להעריכם כראוי.

קרה וילדה אחת שפשפה את הרצפה בבגד חדש, קרה ונער אחד תפר את כדור הרגל שלו בפס עור אשר גזר מנעליו, לא, אי אפשר היה לשאת בדברים האלה. אז הונהג כי כל חניך וחניך יקבל סכום כסף מסוים לחודש להוצאותיו. מן הכסף הזה יקנה את הנחוץ לו במחסן המוסד בזיכרון יעקב.

אבל גם סידור זה לא היה טוב. נוצרו "עשירים" ו"עניים" בכל כיתה. היו ילדים שהוציאו את כספם בתבונה והיו אשר בזבזו ללא צורך. היו קמצנים מידי והיו בזבזנים מידי. אז הונהגו ה"קואופרטיבים". כל כיתה – קואופרטיב עם וועד בראשו והוא מנהל את ענינו ואת חשבונותיו, הוא קונה את החפצים ומחלקם לחברים. קואופרטיב ממש. הנה תקנון של אחד מהם:

תקנון של קואופרטיב "אחווה"

קואופרטיב "אחווה" אגודה לעזרה הדדית, חבר במרכז הקואופרטיב בכפר הנוער.

המטרות:

א. לספק את צרכי ההלבשה של החברים

ב. לדאוג למינימום של הלבשה לחברים

ג. לארגן קניית בגדים וחומרי הלבשה בסיטונאות

ד. לדאוג להלבשה שלמה ונקיה של החברים

ה. לסדר קופה מרכזית ולעזור לחברים בשמירה על כספם

יש קואופרטיבים אשר לכל אחד מחבריו חשבונות מיוחדים, יש כאלה אשר קופה משותפת להם, ויש המקציבים אחוזים לעזרה לחברים אשר מלבושיהם גרועים יותר או נתקלקלו או אבדו.

חניך חדש בכפר נוער

כן, כן עניינים רבים. והן צריך גם לבחור בוועדי הכיתות ובהנהלות הקואופרטיבים, במערכת ובוועד הפועל של כפר הנוער כולו. אתה, החניך החדש אשר רק תבוא לכפר הנוער, בימים הראשונים, יהיה עליך ללמוד דברים רבים.

אולי גם לא יהיה מובן כל כך. לדבר אחד בוודאי ובוודאי תתנגד – מנהג הוא בכפר הנוער: חניך חדש כי יבוא – יקיפוהו "אזרחים" אחדים בלילה ו"ירביצו" בו. אומרים הם, כי באופן כזה קל מאוד להכיר את החבר החדש ולעמוד על טיבו: היבבה ? אם ילך להתאונן לפני המדריך בכפר? "הירביץ" גם הוא ? ואולי יצחק ויבין כי רק לצון חמדו להם. והחברים ? אתה בוודאי תתרעם על כך, אבל מנהג הוא – מנהג. עוד דברים רבים עליך ללמוד – בחברה החדשה בכפר הנוער זו אשר אתה נכנס אליה.